פסק-דין בתיק ת"א 11141-07

רקע

1.         בפניי תובענה כספית על סך 180,605 ש"ח שהוגשה על ידי התובע, לוי רפאל, כנגד הנתבע, יעקב שי. התובע הינו סוחר נעליים והנתבע הינו יבואן נעליים. לטענת התובע, הנתבע חב לו את סכום התביעה בעקבות תשלומי יתר שביצע בגין אספקת סחורה במהלך שנת 2006.

2.         ביום 22/2/11, לאחר חקירות הצדדים ועיון במסמכים ובסיכומים, ניתנה החלטה לפיה הוריתי על מינוי מומחה מטעם בית המשפט חרף השלב הדיוני בו היה ההליך. במסגרת המינוי, על המומחה היה לבחון את טענות הצדדים ולחוות דעתו באשר מי מהצדדים הוא בעל החוב ומי מהם הינו החייב. צעד זה ננקט על ידי, בין היתר כיוון שהתובע לא צירף חוות דעת מומחה לתביעתו על מנת להגיע לחקר האמת.

3.         ביום 22/5/12 הוגשה חוות הדעת ובהמשך הוגשו למומחה שאלות הבהרה.

חוות הדעת מטעם המומחה

4.         בחוות דעתו המומחה ציין כי התייחס לשיקים שנפרעו בפועל בלבד, כאשר לדבריו, הויכוח על אלו מהשיקים לא כובדו, אלו הוחזרו לתובע ואלו לא הוחזרו, אינו רלוונטי לחוות הדעת. עוד ציין המומחה באשר לתשלומי שיקים, כי תשלום לנתבע ייחשב רק אם הוכח שהשיק נמסר לנתבע ונפרע בפועל בחשבון התובע. המומחה ציין שאין חובה להוכיח שהשיק נפרע מחשבון הנתבע כי הלה יכול היה להסב שיקים לצד שלישי. נטען כי הטענה ששיקים שקיבל מהנתבע על סמך קבלה שהוא הפיק, הוחזרו לתובע בלי מסמך כלשהו של ביטול קבלה או קבלה נגדית מהתובע והתובע מסר אותם לצד אחר, היא בלתי סבירה ובכל מקרה לא הוכחה על ידי הנתבע. בסופו של דבר קבע המומחה כי לזכות הנתבע ישנן חשבוניות בסך 162,984 ש"ח ולזכות התובע ישנם זיכויים בסך 63,269 ש"ח, תשלומי שיקים בסך 65,000 ש"ח, תשלום לבנק מזרחי בסך 40,000 ש"ח ותשלום לזכות נתנאל בסך 3,788 ש"ח ובסך הכל 172,057 ש"ח. מכאן, המומחה קבע שמגיע לתובע סכום קרן בסך 9,073 ש"ח.

5.         ביום 26/11/11 לאחר טענות שהעלו הצדדים במסגרת הדיון, הורתי למומחה להשיב על שאלת הבהרה לפיה האם במהלך הצגת המסמכים על ידי הצדדים, הוצגו לו שיקים על סך 40,000 ש"ח. המומחה בתשובתו ציין כי התובע לא הרים את נטל הראיה להוכיח טענה זו. לדבריו, אם התובע מבקש שייזקפו לזכותו סך של 40,000 ש"ח ששילם לטענתו לבנק הבינלאומי, עליו להוכיח ששילם. לטענת המומחה, אין זה סביר כי בנק יקבל סכום כסף כלשהו ולא ינפיק מסמך המאשר את התקבול. אין זה סביר גם כי התובע יפקיד סכום כלשהו לטובת הבנק מבלי לקבל טופס הפקדה. עוד נקבע כי ככל שנעשה הסדר בין התובע לבנק, יכול היה להיעשות על סכום נמוך יותר מהחוב המקורי ואין קושי שהתובע יציג את המסמך. עוד קבע המומחה כי אין מקום לקבל את טענת התובע לפיה הוא חשוף להגשת תביעות על ידי צדדים שלישיים בגין השיקים הנ"ל. לעמדת המומחה ידוע כי תוקפו של שיק פג 6 חודשים לאחר התאריך הנקוב בו. מכאן, היות וחלף זמן רב והתובע לא טען ולא הציג אף צד שלישי שתבע אותו בגין כך, דין הטענה להידחות על הסף. המומחה הוסיף כי התובע לא הראה ששילם את הסך של 6,732 ש"ח ולפיכך אין מקום לזכותו.      

עמדת התובע

6.         התובע בסיכומיו טען כי בתאריכים שונים במהלך שנת 2006 שילם לנתבע, עבור סחורה שהוזמנה אצלו, באמצעות שיקים בסכום כולל של 425,000 ש"ח בהתאם לקבלות שפורטו בכתב התביעה. לדבריו, הנתבע סיפק לו סחורה בסכום של 69,038 ש"ח לאחר שהופחת סך של 12,033 ש"ח בגין זיכוי שניתן לתובע. לטענת התובע, לאחר דרישות חוזרות ונשנות החזיר לו הנתבע שיקים שנמסרו לו בסך של 180,000 ש"ח ואלו ביתרת השיקים עשה הנתבע שימוש שלא כדין והם פוזרו לבנקים שונים ולצדדים שלישיים, אשר תבעו את התובע לתשלום תמורתם. נטען כי סך כל השיקים שהיה על הנתבע להחזיר לתובע הסתכם בסך של 175,962 ש"ח. עוד נטען כי בעקבות המחלוקת ישבו הצדדים במטרה להגיע להסדר אך ללא הצלחה. במסגרת ניסיונותיהם חתמו הצדדים על מסמך ללא תאריך לפיו מסר הנתבע לתובע סך של 20,000 ש"ח בשיקים וזאת עד לעריכת התחשבנות סופית. נטען שהסכום הנזכר שולם על ידי הנתבע בשיקים שכולם חוללו באי פירעון.

7.         לטענת התובע, על הנתבע להשיב לו סך של 175,962 ש"ח. לטענתו, חישוב הסכומים ששולמו על ידו והיה על הנתבע להשיב לו, מורכב משיקים שכובדו בבנקים וזאת ניתן ללמוד מדפי חשבון הבנקים שצורפו, מתשלום לבנק מזרחי טפחות בסך 24,000 ש"ח על פי הסדר שנערך עם הבנק וסך נוסף של 18,000 ש"ח בהתאם להסכם שנערך עם חייב בשם נתנאל. נטען כי הסכומים הללו מסתכמים בסך של 157,000 ש"ח וכי את ההפרש בין הסך הנ"ל לבין סכום התביעה ניתן להסביר בכך שעדיין קיימים שיקים בידי צדדים שלישיים שטרם תבעו את התובע. נטען כי בסך הכל נפרעו שיקים בסך כולל של 115,000 ש"ח.

8.         התובע בסיכומיו התייחס לגרסתו לאחר הגשת חוות דעת המומחה. לטענתו, קביעת המומחה בסעיף 14 לחוות הדעת לפיה הוא לא הוכיח תשלום של 40,000 ש"ח אינה נכונה. נטען שהנתבע הודה בחקירתו הנגדית כי הוא לא יכול היה להשיב לתובע את השיקים שהגיעו לבנק הבינלאומי והודה כי התובע עשה הסדר עם הבנק. נטען כי הקביעה לפיה לא הורם נטל הראיה הינה בסמכות בית המשפט ואינה בסמכות המומחה. עוד נטען כי מעיני המומחה נעלמה העובדה כי על פי הודאתו של הנתבע נמסרו לו בסך הכל שיקים בסכום כולל של 415,000 ש"ח ולאחר שהחזיר לידי התובע שיקים בסך של 180,000 ש"ח, נותרו בידיו שיקים על סך 235,000 ש"ח, דהיינו, סכום העולה על סכום החשבוניות שהפיק הנתבע בסך 162,984 ש"ח, סכום המוכחש על ידי התובע. מכאן, משלא הוחזרו השיקים בסך 72,000 ש"ח על ידי הנתבע, הרי שיש לחייבו בתמורתם מאחר והתובע חשוף לתביעות על ידי צדדים שלישיים. עוד נטען כי חלה טעות ברורה בסעיף 15 לחוות הדעת מאחר והתובע זוכה רק בסכום של 3,788 ש"ח ששולם בפועל על ידו ולא ביתרת סכום החוב בסך 6,732 ש"ח שהיא יתרת החוב בתיק ההוצל"פ שנפתח כנגדו והוא חייב בתשלומו. נטען כי תשובות המומחה היו לא לעניין ולא הוכיחו את תביעתו.

9.         בהיבט המשפטי נטען כי תביעתו הוכחה. נטען כי על בית המשפט להאמין לטענתו לפיה הנתבע סיפק לו סחורה בסך של 69,000 ש"ח ולא 99,000 ש"ח כפי שטען. נטען שהנתבע מודה בקיומו של חוב ובהתחשבנות הביניים לרבות בכך שהשיקים בסך 20,000 ש"ח חוללו באי פירעון. נטען שהנתבע הודה בחקירתו הנגדית שהתובע שילם במקומו סכומים נכבדים בהסדרים שערך עם הבנקים (עמ' 11 לפרוטוקול). נטען שעדות הנתבע מלאה סתירות ואין ליתן בה אמון. נטען שהנתבע טען בחקירתו הנגדית (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 19) שלמיטב זכרונו אף שיק מהשיקים שמסר לו הנתבע לא כובד, בעוד שדפי החשבון מראים שעשרות שיקים שנמסרו לנתבע ותועדו בקבלות שהנפיק לתובע נפרעו וכובדו. נטען שגם לשיטת הנתבע הוא נותר חייב לתובע סך של 136,000 ש"ח המהווים 415,000 ש"ח בקיזוז סחורה בסך של 99,000 ש"ח ושיקים שהוחזרו לתובע בסך 180,000 ש"ח. נטען שהסמכות להכריע האם לקבל את חוות הדעת מסורה לבית המשפט. נטען שהתובע ביקש לחקור את המומחה בבית המשפט אך נאלץ לוותר על חקירתו בשל מחסור כספי. נטען שהתובע הוכיח את תביעתו ותמיכה לכך ניתן למצוא בהודאת הנתבע לפיה הוא פיזר שיקים שקיבל מהתובע שלא כדין.

עמדת הנתבע

10.        לטענת הנתבע בסיכומיו, התובע צירף לסיכומיו מסמכים בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי ולהחלטת בית המשפט שקבע כי לא יידרש למסמכים שלא הוצגו בפניו ולא היו חלק ממסכת הראיות.

נטען כי התובע רכש מהנתבע סחורות בסך 162,984 ש"ח וקיבל זיכויים בסך כולל של 63,269 ש"ח. נטען כי עובדה זו אינה שנויה במחלוקת ונתמכת בחשבוניות מס כדין. נטען כי בגין הסחורה מסר התובע לנתבע סדרות של שיקים בסכומי עתק, שכן מרבית השיקים שנמסרו לנתבע חוללו בהיעדר פירעון. נטען כי סך השיקים שנמסרו הסתכם ב-415,000 ש"ח, אולם רובם חוללו בעדר פירעון והתובע נותר חייב כספים לנתבע.

11.        נטען כי לאורך כל ההליך טען הנתבע שמרבית השיקים שנמסרו לו חוללו בהיעדר פירעון. עוד נטען שהתובע נמנע מלהציג כל ראיה ביחס לשיקים שנפרעו שכן חשבונו היה מוגבל וכל השיקים שנמסרו חוללו ולא נפרעו. נטען כי רק במסגרת הסיכומים צירף התובע בניגוד לסדרי הדין וההלכות עשרות דפי חשבון מהם ניתן ללמוד לטענתו, כי חלק מהשיקים כובד. נטען שבית המשפט החליט לפנים משורת הדין למנות מומחה. לטענת הנתבע, המומחה נתפס לכלל טעות משפטית, להבדיל מטעות חשבונאית, שכן הוא קבע שיש לזכות את התובע בסך של 40,000 ש"ח בגין ההסדר עם בנק מזרחי. נטען שבסעיף 13 לחוות הדעת קבע המומחה שההסדר עם בנק מזרחי קבע שככל שהתובע ישלם לבנק מזרחי סך של 15,000 ש"ח, הרי שהבנק לא ימשיך בהליכי גביה כנגד התובע. מכאן, נטען כי גם לשיטת התובע הוא שילם לבנק סך של 15,000 ש"ח ועל כן חשבון הנתבע זוכה בסכום זה בלבד. מכאן, אין מקום לזכות את התובע בסך של 40,000 ש"ח אלא בסך של 15,000 ש"ח בלבד. עוד נטען כי אין וודאות שהתובע קיים את חובו בהסדר עם הבנק ופרע את הסך של 15,000 ש"ח היות ולא הומצאה כל אסמכתא בהקשר זה. עוד נטען כי ההסכם שהועבר למומחה הינו הסכם שונה מההסכם שצורף לתצהיר העדות הראשית מטעם התובע והוגש במסגרת חקירתו, שכן הסכם זה נערך בשנת 2007 ובו הוסכם בין התובע לבנק על תשלום של 24,000 ש"ח ואילו ההסכם שהוגש למומחה נערך בשנת 2008 ובו סוכם על תשלום סך של 15,000 ש"ח. נטען כי עולה מכך שהתובע אינו דובר אמת וכי הוא לא עמד בסיכומיו עם בנק מזרחי אחרת לא היה צורך בעריכת הסכם חדש. נטען כי משלא הוכח על ידי התובע ששילם לבנק מזרחי הרי שלא הרים את נטל הראיה ואין מקום לזכותו בסך של 40,000 ש"ח כפי שעשה המומחה. עוד נטען כי טענת התובע לפיה נעשה הסדר עם הבנק הבינלאומי מוכחשת והתובע לא המציא אסמכתא ולכן המומחה קבע נחרצות שאין הסכם כזה. לטענת הנתבע, הטענה לפיה הנתבע הודה בקיומו של הסכם במסגרת חקירתו הנגדית מטעה, שכן אישור הנתבע היה לשיטת התובע, כלומר לטענתו, גם אם היה הסכם כאמור הרי שעדיין התובע ביתרת חוב כלפיו. לטענת הנתבע, הוא פנה אל המומחה בבקשה שיכיר גם בתשלומים ששולמו על ידו לב"כ התובע במסגרת תיק ההוצל"פ בסך של כ-16,000 ש"ח לפחות אך התובע הכחיש את הטענה (סעיף 16 לחוות דעת המומחה) וביום 4/6/12 הגיש הנתבע הודעה ביחס לחוות דעת המומחה אליה צורפו העתקי הקבלות בגין השיקים שנמסרו לב"כ התובע בסך 16,000 ש"ח. נטען כי יש להוסיף סכום זה לזכות הנתבע. נטען כי התובע נותר חייב לנתבע סך של 46,927 ש"ח. נטען כי גם אם יקבע כי ההסכם עם בנק מזרחי מהווה הוכחה לקיום הסכם הרי שלכל היותר יש לקזז מחוב התובע סך של כ-15,000 ש"ח ויתרת חובו של התובע מסתכמת בסך של 31,927 ש"ח.

12.        לטענת הנתבע, התנהגות התובע לאורך כל ההליך גבלה בזלזול מופגן, תוך שהתובע עושה דין לעצמו, לא ממלא אחר הוראות בית המשפט וגורם לנתבע הוצאות מיותרות, כפי שפורט בהרחבה. נטען כי יש להתחשב בכך במסגרת פסיקת הוצאות המשפט.

חוות דעת המומחה

13.        המומחה בחוות דעתו ציין  שהתייחס רק לשיקים שנפרעו בפועל, כאשר לדבריו, המחלוקת על אלו מהשיקים לא כובדו, אלו הוחזרו לתובע ואלו לא הוחזרו, אינו רלוונטי לחוות הדעת. עוד ציין המומחה באשר לתשלומי שיקים כי תשלום לנתבע ייחשב רק אם הוכח שהשיק נמסר לנתבע ונפרע בפועל בחשבון התובע.